על השלכות בריחת ששת המחבלים על הרחוב הערבי בישראל וברש"פ שוחחנו עם המזרחן ד"ר יחיאל שבי, חוקר במרכז בגין סאדאת באוניברסיטת בר אילן.
"יש כאן שחיקת הרתעה בצורה מוחלטת", אומר ד"ר שבי ומזכיר את פרעות הערים המעורבות כנקודת שבר ראשונית: "עברנו לפני מספר חודשים פרעות קשות בערים המעורבות, בואדי ערה ובמשולש, והטיפול לא היה ביד קשה, אלא מאוד לא החלטי. הטיפול הזה הראה את אזלת ידה של מדינת ישראל שמתלבטת אם להכניס צבא או לא וכו'".
לדבריו "ישראל לא הפנימה שבצד השני הקיצוניים הם שמכתיבים את הטון. כאשר הם מזהים תגובה מתרפסת ולא חזקה הם קולטים את אבדן המצפן והאמונה בצדקת דרכנו והם רק מתעצמים. אנחנו רואים ברחוב הערבי את המגמה הזו מתעצמת ביתר שאת, הפגנות תמיכה, לעג לרשויות בישראל. זה לא אומר שהרוב המוחלט של ערביי ישראל ייצאו עכשיו לרחובות להפגנות. הדברים תלויים בתגובה של ישראל וביכולת של דובר צה"ל לא לדבר רק על חששות להתפרעות וחששות מצעדים קשים של הצד השני".
על הכיוון אליו יכולים האירועים להוביל ברשות הפלשתינית, לנוכח האיומים הנשמעים משם במידה והמחבלים ייפגעו במהלך המרדף אחריהם, אומר ד"ר שבי: "זה יכול להוביל לקטסטרופה, אבל השאלה היא אם אנחנו יכולים לטפל בקטסטרופה ביד קשה או רק באיזמל מנתחים ומתוך חשש לפגוע ביחסים המתהווים עם הרש"פ".
"צריך להפוך תקליט. יש לנו הזדמנות לקחת אוויר ולהבין שיכול להיות מצב שאם לא נטפל בו כעת בצורה נחרצת יתחילו לזנב בנו. אנחנו רואים את עזות הפנים שלהם בירושלים. צעירי הערבים בירושלים הם נושאי הדגל. הם דורשים מדינה והדבר היחיד שמאגד אותם הוא הר הבית, למרוות שההר מעולם לא היה חשוב לערבים. הרי הם זנחו את הר הבית כשהחליטו להפנות את גבם ולהתפלל למכה. ירושלים היא רק סמל שנועד למלחמה באויבים שלהם".
כשהוא נשאל למשמעות הביטוי 'יד קשה' שלטעמו היא זו שצריכה להנחות את הרשויות בישראל מול הטרור הערבי, מפנה אותנו ד"ר שבי להתמודדות עם הפשיעה הערבית באופן מתוחכם ומפתיע. צריך, הוא אומר, לבודד את הגורמים הבעייתיים במגזר הערבי ולהפתיע אותם בכל פעם בפשיטה על מקום אחר. על דבריו אלה שאלנו אם הדבר אפשרי בכלל במציאות הישראלית בה החברה הערבית מעורבת בכל מקום ובכל תפקיד ושמירה על סודות מבצעיים ממגזר שלם נראית כמו משימה בלתי אפשרית. "החיים לא פשוטים אלא מורכבים. אנחנו בעת צרה ליעקב", הוא משיב.
"כאשר האיסלאם עלה הערבים עלו לכיוון מדינה ששם ישבו כמה שבטים יהודים. שניים מהם אירחו את הערבים במשך כמה שנים, אבל כשמוחמד הגיע הערבים הללו חברו אליו ופגעו במארחיהם היהודים. אזרחי ישראל חיים כאן בצורה לא רעה, אבל כאשר תקום שעת הפורענות הגורמים הקיצוניים יקומו עלינו לכלותינו. יהיו מי שיצרו על כך, אבל מי שייתן את הטון הם הקיצוניים".
האם ניתן לפעול ביד קשה כאשר הממשלה כוללת מפלגה כמו רע"ם וחברי כנסת כמו אבתיסאם מראענה? "יש עיתות חירום ובהן אפשר לעשות הרבה דברים", אומר שבי וקובע כי הגיעה השעה להחליט "מה חשוב לנו יותר, מדינת ישראל והשמירה עליה או השמירה על הקואליציה. היום צריך לדאוג למדינה ואם הקואליציה צריכה להשתנות ולאפשר לבנט להמשיך בראשות הממשלה עם הרכב ממשלה אחר, צריך לעשות זאת", הוא אומר ומציע לליכוד לחבור לממשלה ולהחליף את הגורמים הללו, גם אם המשמעות היא ישיבה בממשלה תחת בנט כראש ממשלה. האם מבט פוליטי מפוכח נותן סיכוי למהלך שכזה? "לפעמים בשעות משבר צריך להתלכד", הוא אומר.