פרופ' שמחה גולדין, אביו של הדר, מספר על שמונה שנים בלעדיו, על התקווה להביא אותו לקבר ישראל, על האכזבה מהדרג הפוליטי והמדיני, על התמריצים ההומניטריים שעשויים להחזיר את הבנים הביתה, ואיך הדר נוכח גם היום בחייהם.
"החמאס צריך להבין שכשהוא חוטף חיילי צה"ל או אזרחים, הוא ישלם על זה מחיר כל יום. כל דבר שהחמאס מקבל צריך להיות מותנה בהשבת החיילים והאזרחים''.
גולדין מזכיר: ''ב-2014 בנימין נתניה אמר בצורה ברורה: כל שיקום או שדרוג של עזה כתנאי מוקדם יהיה השבת החיילים. הוא לא עמד בזה וחתם על הסכם המרמרה ומחק את הסעיף הזה ומאז המדיניות שלו נהיתה הפוכה, הכל ממניעים פוליטיים מובהקים. אין פה שום עניין ביטחוני. החמאס התחנן למנשמים בתחילת המגיפה, ואחר כך התחנן לחיסונים, וראש הממשלה לא התנה את זה בהחזרת החיילים. זאת למרות שנציגי צה"ל היו אצלנו בבית והבטיחו לנו שלא יעבור מנשם אחד לעזה לפני שהחיילים יחזרו. ראש הממשלה איפשר להעביר לעזה גם מנשמים וגם חיסונים".
"הדר הוגדר כחלל צה"ל, חלל שלא הובא לקבורה שזו מצווה עיקרית ביהדות. לוחם כזה מוגדר כ'נשמתו בכיסא הכבוד'. כשעושים פעולות לעילוי נשמה, אני שואל - לאן רוצים להעלות את הנשמה? הביטוי 'עליית נשמה' שהחיים עושים למתים, לדעתי קשורה דווקא לחיים. לא למתים. השאלה היא איפה הנשמות שלנו ביחס להדר וביחס למצווה להביא אותו לקבר ישראל? ביחס למה שאנחנו באמת עושים כדי לקיים את המצווה? מי שמסתפק בתפילות זה בסדר ומשקיט את מצפונו. לכן רק התפילות זה כאילו יאללה בוא נתפלל ויהיה בסדר. אבל זה לא יהיה בסדר. הנשמה שלו במקום טוב. הנשמה שלנו בבעיה".
על שולחן החג בלי הדר סיפר שמחה: "הדר נוכח. היחסים המשפחתיים היו קרובים מאוד וכל אחד יודע מה הדר היה עושה ואיזו בדיחה היה אומר, ולכן הוא נוכח איתנו כל הזמן. אנחנו שמחים וממשיכים בדיוק בדרך שלו".
האזינו לנו בספוטיפיי ובגוגל פודקאסט.