לקראת יום פטירת רחל אימנו רבים נוהגים להציג אותה כדמות בעלת בכי וצער נצחיים. מכיוון שכך יש שמנסים לראות בה מודל של פסיביות וכניעה מול כוחות הרוע ("רחל מקשיבה לקולות שונים משלה" בשפת הפרוגרס).
במקומות מסוימים גויסה השנה דמותה של רחל אימנו לקמפיין עסקת חטופים בכל מחיר ("ושבו בנים לגבולם" וכו').
רחל אכן סבלה מאד בחייה אולם היא לעולם לא נכנעה. בעת הצורך – כדוגמת רחל מאופקים – היא התמודדה עם הקושי באופן אקטיבי, מתוחכם ונחרץ; כך בתביעתה ליעקב "הבה לי בנים", וכך בגניבתה את "התרפים" של לבן; אביה הרמאי שהיתל בה ובמשפחתה "עשרת מונים". חז"ל מסבירים שהיא חשפה לעין כל את השקר והחולשה ("רפיון") של עבודת האלילים.
לכל דור יש את אלילי השקר שלו שבניה של רחל בוכים עליהם וחושפים את רפיונם: אם זה אלילי שקר באולפנים שמספרים לנו שצה"ל לא יכול לנצח; אם זה סקרי-שקר שמספרים על "מרוץ צמוד" ו"ניצחון" לפרוגרסיביים בארה"ב; ואם זה השקר התורן כנגד ממשלה נבחרת שמייצגת את רוב העם.
צאצאיה של רחל לא שותקים. הם נלחמים כנגד הרמאיות הללו; ואז באמת – "מנעי קולך מבכי ושבו בנים לגבולם".
הרע יעבור, הטוב יתגבר, בעזרת ה'.