מבחן ההכלה

לצד הפרסומים האחרונים על חתירה דיפלומטית קדחתנית להסדרה בגבול הצפון, חיזבאללה הגביר בימים האחרונים את עוצמת האש והוא יורה מטחים כבדים לעבר ישראל.

המטחים הבלתי פוסקים הביאו לפגיעות קשות במבנים ובתשתיות ואף לפגיעות בגוף ובנפש. בתים ספגו פגיעות ישירות, כטב"מ התפוצץ בחצר גן ילדים בנשר ואף שני בני אדם נהרגו מפגיעה ישירה בנהריה. מנגד, גם ישראל מפציצה מהאוויר מגוון מטרות בביירות ובסביבתה וממשיכה את הפעילות הקרקעית בדרום לבנון.

שר הביטחון הנכנס ישראל כ"ץ התייחס השבוע להסדר המתגבש והבהיר כי "ישראל לא תסכים לשום הסדרה שלא תבטיח את זכותה של ישראל לאכוף ולמנוע בעצמה טרור, ועמידה ביעדי המלחמה בלבנון, פירוק החיזבאללה מנשקו והסגתו מעבר לנהר הליטאני וכן חזרת תושבי הצפון בביטחון לבתיהם". בחיזבאללה לעומת זאת ממשיכים ומאיימים כי הם ערוכים למלחמת התשה מול ישראל.

במסגרת המאמצים לגיבוש ההסכם, בסוף השבוע שעבר יצא השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר למוסקבה לפגישה חשאית לצורך בחינת שיתוף פעולה רוסי בהסכם הנרקם. בהמשך המריא לארצות הברית כדי לגבש סופית את פרטי המתווה. דרמר נפגש עם בכירים בבית הלבן ועם הנשיא היוצא ביידן. בנוסף נפגש עם הנשיא הנבחר דונלד טראמפ ושיתף אותו בתוכניות. בינתיים ההסכם המתגבש מלמד על עסקה בין־לאומית רחבה, שתכלול ערבויות בין־לאומיות של ארצות הברית ומדינות נוספות, וכן התחייבות רוסית לפיקוח ולמניעת התחמשות מחודשת של חיזבאללה בציר סוריה-לבנון.

בעוד המגעים להפסקת אש ממשיכים, מביעים הצדדים העוסקים במלאכה כל העת מסרים אופטימיים בנוגע לסיכויי ההבשלה לעסקה בטווח הזמן המיידי. כך שליחו של הנשיא ג'ו ביידן למזרח התיכון עמוס הוכשטיין הביע השבוע (שלישי) את תקוותו להבשלת ההסכם בתוך ימים עד שבועות ספורים.

אך יש גם מי שתוקף את הצעידה להסכם עם חיזבאללה. כך למשל יושב ראש מפלגת ישראל ביתנו, חבר הכנסת אביגדור ליברמן, שכתב בחשבון ה־X שלו: "המטח הקטלני האחרון מלבנון מוכיח שוב שכל עוד חיזבאללה לא מוותר על רעיון השמדת ישראל והתעצמותו – אין טעם לשום הסדר מדיני". עוד כתב: "הגישה חייבת להיות גביית מחיר בשטח לבנון, רק ככה יבינו שלא מתעסקים איתנו".

לייזר? כדור בין העיניים

במשך כל הזמן הזה ממתינים בציפייה עשרות אלפי התושבים שפונו מהיישובים סמוכי הגדר יחד עם כל תושבי הצפון, ובוחנים בחשש את ההתפתחויות באזורם. מנחם הורביץ, איש תקשורת ותושב קריית שמונה כבר יותר מארבעה עשורים, המפונה מביתו מאז 7 באוקטובר, מביע את רצונו העז לשוב לעיר מגוריו בקרוב: "מאז שהוחלט שמסוכן לגור בעיר הזאת מחשש לחדירת מחבלי רדואן, אנחנו רחוקים מהבית שלנו. מדי פעם אנחנו נוסעים לקריית שמונה לראות מה מצב הבית", הוא משתף. "הבית עבר טלטלה כתוצאה מרסיסים שנפלו בימים הראשונים של המלחמה. הקירות ניזוקו, הייתה חדירה של מים, יש עובש, אבל הבית ברוך השם עומד על תילו".

מה התנאים הנדרשים מבחינתך כדי לומר: יאללה, אורזים וחוזרים הביתה?

"ברגע שמדינת לבנון ומדינת ישראל יחליטו על הפסקת אש - אני חוזר הביתה. אני מאמין שהפגיעה הקשה בחיזבאללה בשנה האחרונה תגרום לו לחשוב פעמיים אם הוא רוצה לחזור ולפתוח חזית פעם נוספת נגד מדינת ישראל. אבל מה שמטריד אותי בעיקר הוא מה תהיה תגובת ישראל ביום שאחרי, אם חיזבאללה יפר את ההסכמים שעליהם הוא חתום, כמו שקרה ב־45 השנים האחרונות שאני מלווה את גבול הצפון, גם בתקשורת וגם כתושב העיר קריית שמונה", הוא מציין.

"למעשה קיימות כאן שתי אפשרויות: אפשרות אחת היא שאם אנחנו פתאום נראה שחיזבאללה מנסה לבנות מוצב חדש, פיר חדש או אוהל, כמו שהיה בשעתו בהר דוב, אז אותו לוחם בגבול הצפון על המקום יורה והורג את אותו מחבל חיזבאללה. האפשרות השנייה היא מה שקרה ב־45 השנים האחרונות, גם בממשלות ימין וגם בממשלות שמאל, שמכילים את האירוע כי לא כדאי לפתוח שוב חזית מול לבנון וכי מדובר באירוע בודד. ואז תוך שנה וחצי נראה שוב את כל המנהרות, התצפיות, המוצבים והתשתיות של חיזבאללה מוקמים מחדש באותם קילומטרים שברגעים אלו נלחמים בהם חיילי צה"ל".

אתה אומר בעצם שהאכיפה של ישראל ביום שאחרי ומבחן אפס ההכלה – על זה יקום וייפול דבר.

"חד משמעית", הוא פוסק. "כי גם אחרי מבצע ליטאני בשנת 1978, גם אחרי מלחמת לבנון הראשונה וגם אחרי מלחמת לבנון השנייה – מה שקרה הוא שאחרי שהיו הסדרים בין־לאומיים וכל מיני ניירות וטיוטות והסכמים כאלה שאף פעם לא נתתי בהם את אמוני, העסק החל להתערער. לא האמנתי בהסכמים האלה אז, ואני לא מאמין בהם היום", הוא שב ומדגיש. "ולכן אני לא נותן אמון לא בצבא לבנון ולא בכוח יוניפי"ל ולא בכוח רב־לאומי כזה או אחר, אלא אני נותן אמון רק בצבא הגנה לישראל. הבעיה היא שהצבא צריך לקבל אישור מהדרג המדיני שאם איזה איש חיזבאללה או רדואן מתקרב לגדר ומציק לתושבי מטולה, הוא חוטף כדור בין העיניים, ולא שאנחנו מקבלים החלטה שאנחנו מכילים את האירוע. כי אם זו חס וחלילה תהיה המסקנה, אז אני שואל לשם מה אנחנו צריכים שתיים ושלוש אוגדות שנלחמות היום בדרום לבנון. למה זה נחוץ? בשביל מה אנחנו צריכים את החיילים שם?", הוא תוהה. "הרי מה התועלת בפעולה קרקעית, אם בסופו של דבר חיזבאללה יחזרו וישקמו את הכול מחדש, כמו שהיה בעבר?".

אבל למה אתה חושב שהפעם זה יהיה שונה?

"במשך 18 שנים, ממלחמת לבנון השנייה ועד המלחמה הזאת, שרר שקט יחסי. וכשאני אומר שקט יחסי אני מתכוון שחיזבאללה לא כבש את הגליל כמו שרצה ותכנן, חיזבאללה לא ירה מאות ואלפי רקטות לעבר שטחה של ישראל למרות שהוא היה יכול, ויתרה מכך, בכל פעם שהוא ירה ירי בודד לעבר שטח ישראל - מיד חסן נסראללה היה מודיע שזה לא הוא אלא זה ארגון טרור פלשתיני תומך חיזבאללה או תומך חמאס שנמצא בלבנון. כלומר 18 שנים, למרות שחיזבאללה התבסס בדרום לבנון, הוא נמנע מלהיכנס לעימות ישיר עם ישראל, משום שהוא חשש. ולמה הוא חשש? כי הוא זכר שב־2006, כשחטפו שני חיילים מגבול הצפון, התגובה של ישראל הייתה שביירות עולה באש, כולל אתרים אזרחיים. נמל התעופה הבין־לאומי של ביירות שבת, אזורי גז עלו באש, גשרים הושמדו. האויבים של ישראל הבינו שישראל תגיב בצורה מאוד לא פרופורציונלית ונמנעו 18 שנה מלתקוף אותנו", הוא מסביר את חשיבות ההרתעה.

"היום אני מאמין שאחרי המהלומה הגדולה שלבנון ספגה, חיזבאללה יחשוב פעמיים אם הוא רוצה לחזור להתבסס סמוך לגבול ולפתוח חזית נוספת נגד ישראל. ההרגשה שלי שיהיה שקט ארוך בגבול הצפון אבל, וזה אבל גדול, בתנאי שישראל לא תחשוש לאכוף בכל פעם שמישהו רק מנסה לנסות אותה. למשל להקים אוהל בגזרת הר דוב, להקים תצפית בפסגה מול מטולה או לבנות פירים באזור. אם מיד ברגע שזה קורה - אותו מקום יושמד מהאוויר, מהיבשה או מהים, אני מאמין שיהיה שקט בגבול הצפון", הוא מסכם את התורה כולה.

בסוף הכרסום הוא תהליכי. בהתחלה מתקרב לגדר רק חקלאי קשיש, ואז כמובן לא נירה בו. אחר כך יצטרף אליו עוד "פועל" ועוד אחד. איך אנחנו לא מגיעים לכרסום איטי בהרתעה?

"זה תלוי בראש ממשלת ישראל ובשר הביטחון של מדינת ישראל. הם יחליטו אם יש כרסום או אין כרסום. אנחנו צריכים להבין שבשנים האלה שהיו שקטות בצפון - חיזבאללה לא רק התבסס. בוא ניקח לדוגמה את המושבה מטולה. ישבתי שם ערב אחד עם ראש מועצת מטולה דוד אזולאי ושתינו כוס קפה, ופתאום ראיתי אורות מרצדים לכיווני. מתברר שהם היו עומדים ומסנוורים בקרני לייזר את תושבי מטולה אל תוך הבתים. את שואלת איך צריך להגיב לאירוע כזה, כי הוא הרי לא ירה, הוא לא איים לחדור, אלא הוא סתם עמד והציק לתושבים. אז מהיום גם בחור כזה צריך לחטוף כדור בין העיניים, נקודה", הוא קובע בנחרצות.

זו בעצם דרישה לשינוי הקונספציה וקריאה: די להכלה.

"לגמרי. השאלה הגדולה היא אם זה יקרה. כשאני רואה היום את משאיות המזון לעזה ואת חיבור רצועת עזה לחשמל, וכשאני שומע שאנחנו במלחמה בלבנון מצמצמים פגיעה במטרות אזרחיות, אני בספק. הרי לא יעלה על הדעת שחיזבאללה יורה לעבר שדה התעופה הבין־לאומי של מדינת ישראל, ואנחנו בתגובה לא מנסים לפוצץ את אחד המסלולים בנמל התעופה הבין־לאומי של ביירות", הוא קובל. "גם במקרה אנחנו לא עושים את זה כי האמריקנים לא מרשים לנו לפגוע במטרות אזרחיות בלבנון אלא רק בחיזבאללה. רק השבוע חייהם של עשרות ילדים בגן בנשר ניצלו מכטב"מ ששוגר מלבנון. ככל שאני יודע נשר הוא לא מוצב צבאי של מדינת ישראל. אם לא נגיב, גם אם ארצות הברית לא תאפשר להגיב, מה שבהחלט יכול לקרות, אנחנו נראה הסלמה".

רק ליטאני

גם משה דוידוביץ, יושב ראש פורום קו העימות וראש מועצה אזורית מטה אשר, מבהיר כי התושבים לא יסכימו לשוב לביתם במצב הקיים: "גם השבוע קיבלנו את התזכורת לכך שאנחנו נמצאים בצפון במלחמה עצימה. מטחי הרקטות לא פוסקים. אף שהכותרות מהדהדות על מפגשים רבים מאחורי הקלעים לחתירה להסכם עם לבנון, אני כאן כדי להזכיר שחיזבאללה עדיין ממשיך בשלו וכי בכל הסדר שלא יהיה, אסור שהחיפזון יהיה מהשטן, והחשיבות הגדולה ביותר הייתה ונשארה מציאת הדרך להחזרת תושבינו בבטחה הביתה", הוא מציין. "לא נוכל להשלים עם הסכם שלא ייקח בחשבון את העובדה שהחיזבאללה לא הורחק עדיין אל מעבר לליטאני. נכון לעכשיו הם עדיין מסוגלים לירות טילי נ"ט סמוך לגדר. לכן עמדתי היא שצריך לתת לצה"ל להמשיך ולפעול עד לניקוי מלא של השטח".

מה אתה אומר לממשלה ולעומד בראשה במציאות הקיימת?

"אני מזכיר לראש הממשלה את מילותיו שלו, שלא ישלים ולא יסכים עם הסכם שלא מרחיק את החיזבאללה עד הליטאני. ראש הממשלה מודע לכך שהתושבים לא יכולים לחזור אל ביתם במצב הנוכחי", הוא פוסק. "גם אם יהיה הסדר, אסור לנו להיקלע למצב הקודם שבו היינו עם החלטה 1701 שמהר מאוד הפכה להיות גדר שמופקרת. אם יוחלט על כוח שישב בגבול, זה חייב להיות כוח חזק רב־לאומי הכולל כמה מדינות, כולל אפשרות גישה לצה"ל על הגדר. אחרת ניקלע בדיוק למצב הקודם ואף גרוע מכך, למצב שבו תושבי הדרום היו לאורך שנים כשנרמלו מולם את הכול".

דוידוביץ מבהיר את התנאי לסילוק חיזבאללה עד אל מעבר לליטאני: "כוח רב־לאומי, חזק ככל שיהיה, לא יוכל לפעול ללא הבטחה שחוליות רדואן ומחבלי החיזבאללה יורחקו לפחות עד מעבר לליטאני. גם עכשיו ראינו חיילי או"ם יושבים שם, כשמתחתיהם נבנים מנהרות וסליקים של נשק ופועלים באין מפריע".

ומה יחסך בנוגע לצבא לבנון? האם לדעתך ניתן לסמוך עליו?

"הוא קיים?".

בכל זאת, הציפייה היא שהוא ישלים את ניקוי וטיהור השטח וידאג לפינוי דרום לבנון מחיזבאללה.

"אנחנו בונים על הכוח הרב־לאומי אם וכאשר", הוא מציין. "ואחרי הכול, אני אדם אופטימי מטבעי. ההיסטוריה לימדה אותנו שצריך לעבור מכשולים רבים וקשים עד שמגיעים לרגע שבו שורר השקט ואפשר להתחיל לשקם ולתקן. אני מאמין שלא ירחק היום ונגיע גם לזה".

עמית סופר, ראש המועצה האזורית מרום הגליל, מתאר את התחושות הקשות של התושבים לאחר ימים של מטחים כבדים: "התחושות מאוד מורכבות. אנחנו חיים בדיסוננס שקשה לגשר עליו. מצד אחד יש הקלות בהנחיות פיקוד העורף, ומצד שני זה לא פוגש את המציאות שבה ממשיך הירי. הרבה מאוד תושבים מתוסכלים וחוששים, ואני מבין אותם. הנייר סובל הכול, אבל אנחנו לא מסכימים שינסו לנרמל לנו מציאות לא נורמלית. אנחנו מסרבים להיות הפרק הבא בסיפור עוטף עזה. כל עוד יש ירי טילים - אין כאן ביטחון".

על פי הפרסומים מתגבשת ממש בימים אלו עסקה בין־לאומית להסדרה. מה דעתך על המתווה המתגבש?

"היה לכולנו ברור שבסוף הסיפור הזה יסתיים בהסדר מדיני, וזה כמובן טוב ונכון שהוא יגיע אחרי המהלומה הצבאית. אני לא בא לחלק ציונים או עצות לא לצה"ל ולא לדרג המדיני, אבל המבחן בשטח יהיה מאוד פשוט: מה יקרה כאשר תהיה הפרה של הסדר, טוב כמה שיהיה", הוא מצביע על ליבת העניין. "החיזבאללה הרי לא יחדל מניסיונות שיקום ופגיעה בנו. זו צריכה להיות הנחת העבודה. וכל עוד נגיב בעוצמה על כל הפרה - אני בעד המתווה. זה גם הלקח שאני מקווה שהופק מכישלונה של החלטה 1701".

מהם התנאים ההכרחיים מבחינתך להשבת התושבים לבתיהם?

"אני מלכתחילה אמרתי שאנחנו לא מחפשים תחושת ביטחון, אנחנו רוצים ביטחון אמיתי. וביטחון נמדד במציאות, או שיש או שאין ביטחון. כל עוד יורים טילים אין כאן ביטחון. ואגב זה לא נוגע רק לשאלה של חזרת התושבים שפונו. יש כאן עשרות יישובים שלא פונו בסוף משיקולים צבאיים, והם אלו שחיים בפועל באזור מלחמה יום יום, ללא תמיכה מהמדינה".

על פי הפרסומים ההסכם יסתמך על מדינות נוספות ועל צבא לבנון ורוסיה, האם הדבר מספק מבחינתך?

"מעורבות של מדינות נוספות היא תמיד מהלך מבורך. יחד עם זאת, צבא לבנון הוא בבחינת משענת קנה רצוץ. אני סומך רק על מדינת ישראל ועל צה"ל כשזה נוגע להגנה שלנו. גם זה לצערנו הרב נסדק מאוד מאוד ב־7 באוקטובר".

מה ייחשב בעיניך תמונת ניצחון בצפון?

"פגיעה אנושה בחיזבאללה, פגיעה אסטרטגית משמעותית באיראן. וכמובן חזרת התושבים הביתה והשקעה מסיבית בשיקום ובפיתוח כל יישובי קו העימות".