כ־60 ימים חלפו מאז הפעם האחרונה שבה נכנסו משאיות הסיוע ההומניטרי לתוך הרצועה, והלחץ הבין־לאומי על ישראל לפתוח מחדש את השערים הולך וגובר.
עצירת כניסתו של הסיוע החלה בתום השלב הראשון של העסקה לשחרור חטופים, לאחר שממשלת ישראל החליטה בעקבות סירוב חמאס לשחרור חטופים נוספים על נעילת השערים עד להודעה חדשה. צה"ל סגר את המעברים ועצר את כניסת הסיוע ההומניטרי לשטחה של הרצועה, לאחר חודשים ארוכים מאוד של כניסת מאות משאיות עמוסות מדי יום.
מאז הפסקת הסיוע מאשים חמאס את ישראל בהרעבת האוכלוסייה, וכמה ממנהיגי המערב אף הביעו את דאגתם מהתנהלות ישראל בעזה. לכך מצטרפת התבטאותו האחרונה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בדרכו להלוויית האפיפיור ברומא. טראמפ שוחח עם העיתונאים במטוסו הנשיאותי 'אייר פורס 1' ושיתף כי לחץ על ראש הממשלה נתניהו בשיחתם האחרונה להכניס לרצועת עזה מזון ותרופות. "עזה עלתה בשיחה ואני אמרתי 'אנחנו צריכים להיות טובים לעזה, האנשים שם סובלים'", אמר טראמפ. עוד נשאל אם העלה את נושא פתיחת המעברים לעזה לצורך העברת הסיוע. טראמפ השיב בחיוב: "אנחנו הולכים לדאוג לזה. יש צורך גדול מאוד בתרופות ובמזון, ואנחנו נדאג לזה".
דברים אלו של טראמפ נאמרו לאחר שבחמישי שעבר התכנס הקבינט המדיני־ביטחוני לדון בסוגיית הסיוע ההומניטרי, והחליט כי למרות הלחצים המופעלים על ישראל לא יוכנס בתקופה הקרובה סיוע הומניטרי לרצועת עזה. אך האם למרות החלטה זו, ישראל נערכת באופן מעשי להחזרת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה כבר בשבועות הקרובים?
תשובה לכך ניתן אולי לקבל מהדיווח כי בישיבת הקבינט המדיני־ביטחוני קיבל הרמטכ"ל אייל זמיר דרישה להציג בישיבה הקרובה בפני השרים תוכנית מסודרת לחלוקת סיוע הומניטרי ברצועה, באופן שלא יאפשר את השתלטות חמאס עליו. עוד הודגש כי לאחר הפקת לקחים, היקפי הסיוע ההומניטרי בעתיד חייבים להיות מצומצמים משהיו בעבר.
בקרב הדרג המדיני והצבאי אין חולק כי עצירת הסיוע ההומניטרי לרצועה היא קריטית למלחמה של ישראל מול חמאס ומשמשת מנוע לחץ להשבת החטופים ולמיטוט שלטונו. ולמרות הטענות להרעבה בעזה, בצה"ל עוקבים כל העת מקרוב אחר המצב ההומניטרי ברצועה, על מנת לוודא כי בניגוד לטענותיהם של ארגון הטרור חמאס וארגונים בין־לאומיים, אין הרעבה של האוכלוסייה העזתית. מבדיקת המצב עולה בבירור כי בשלב זה אין רעב בעזה. יחד עם זאת נראה שבישראל נערכים באופן מעשי למציאות של מחסור במזון ברצועה בעתיד הקרוב.
התוכנית שבצה"ל עמלים עליה בימים אלה עוסקת בהקמת מנגנון לחלוקת הסיוע ההומניטרי. על פי התוכנית המוצעת יוקמו מתחמים הומניטריים מוגדרים בדרום הרצועה, ובהם יחולק הסיוע לאוכלוסייה האזרחית. על הסיוע ייקחו אחריות חברות אבטחה זרות, בעיקר אמריקניות, שתפקידן יהיה לחלק את הסיוע לעזתים. תפקיד צה"ל כפי שהוגדר יהיה לאבטח את החלוקה ולוודא שהסיוע לא ייפול לידי חמאס. התוכנית המסתמנת תוצג לקבינט המדיני־ביטחוני בישיבה שנקבעה בחמישי.
לתקוף את המאגרים
מאיר בן שבת, ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית ולשעבר ראש המטה לביטחון לאומי, משוכנע כי לעצירת הכנסתו של הסיוע ההומניטרי לתוככי הרצועה יש השפעה של ממש ובכוחה להגביר את הלחץ על חמאס לשחרר חטופים. "מאז תחילת חודש מרץ ישראל עצרה את העברת הסיוע ההומניטרי לעזה. אין ספק שעצירת האספקה פוגעת בחמאס, מפעילה לחץ על הארגון ומכרסמת גם ביכולת המשילות שלו".
אז מדוע לא להמשיך בכך? האם ישראל לא צריכה קודם כול לדאוג לאינטרסים הביטחוניים שלה לפני שהיא דואגת לאזרחי האויב?
"ישראל הצהירה באופן רשמי שהיא מנהלת את הלחימה בעזה בהתאם לדין הבין־לאומי. מלבד זאת, ישראל לוקחת בחשבון את עמדת ארצות הברית והקהילה הבין־לאומית. כולנו שמענו השבוע את נשיא ארצות הברית טראמפ מאשר כי בשיחתו עם נתניהו בשבוע שעבר הוא לחץ עליו לאפשר הכנסת מזון בסיסי ותרופות".
במשך המלחמה ישראל העבירה את הסיוע ההומניטרי לעזה, וארגון הטרור חמאס השתלט על רובו המוחלט וכך שמר על כוחו ושחק את הישגי ישראל במלחמה, שהושגו במחיר דמים כבד. כיצד ואיך ניתן לדאוג שאם יוחלט להכניס סיוע לעזה הוא יגיע ישירות לאוכלוסייה ולא שוב לידי חמאס?
"בהנחה שישראל לא מעוניינת להיכנס לעימות מדיני ומשפטי בין־לאומי על סוגיה זו, עדיין יש שלושה עקרונות חשובים בקשר לאספקת הסיוע", מחדד בן שבת. "הראשון, למי מעבירים. חייבים למנוע את הגעתו של הסיוע לידי אנשי חמאס או לשליטתו של הארגון. לכן אין מנוס מכך שהחלוקה תבוצע בבוא העת על ידי ישראל או בפיקוח הדוק שלה. אפשר להעביר את האוכלוסייה למרחבים הומניטריים שבהם, ורק בהם, הסיוע יסופק בפיקוח של צה"ל בעזרת חברות בין־לאומיות. למרות זאת, עדיין קיימת אפשרות שאנשי חמאס ייהנו מהסיוע, משום שאנשי הארגון מעורבים בתוך האוכלוסייה, אבל זה לפחות ימנע שינוע של כמויות גדולות לאגירה במתקני חמאס", הוא מציין.
"עיקרון שני הוא מה מעבירים. כל עוד החטופים שלנו נמצאים בעזה, צריך לאפשר העברה רק של הפריטים הבסיסיים והחיוניים ביותר לאוכלוסייה. ודבר שלישי, כמה מעבירים. יש לאפשר העברה רק של הכמות המינימלית לצריכה יומית, מדי יום מחדש".
למה אנחנו בכלל אמורים להעניק סיוע לאויב שלנו?
"בעיקרון הדרישה מישראל היא אינה לממן או לספק את הסיוע אלא לאפשר את הכנסתו לתוך הרצועה. זאת משום שכיום ישראל היא זו ששולטת בגבולות ובמעברים. המימון בדרך כלל מגיע ממדינות תורמות או מארגונים בין־לאומיים".
הקבינט המדיני־ביטחוני אישר בחמישי שעבר כי בתקופה הקרובה לא יוכנס סיוע הומניטרי לעזה. מה דעתך על כך?
"בנקודת הזמן הנוכחית, הדרג המדיני עדיין מנסה למצות את האפשרות להגיע לעסקה לשחרור חטופים בלי פעולה עצימה. אבל כבר במסגרת מתווה הפעולה הנוכחי מול חמאס, סל האמצעים שבידי ישראל מאפשר לה לעשות צעדים נוספים בנוסף לעניין הסיוע ההומניטרי. צעדים אלה עשויים להגביר את הלחץ על חמאס ולפגוע ביכולותיו, אך מסיבות שונות הם לא מבוצעים כיום", הוא מונה את הצעדים ההכרחיים מול חמאס שעל מדינת ישראל להוציא לפועל בהקדם. "ראשית, חיסול מנהיגי חמאס בחו"ל. הנהגת חמאס בחו"ל היא הגורם שמקנה לחמאס את מעמדו כתנועה אזורית בעלת השפעה מדינית ולא כ'בעיה מקומית', ואי לכך יש לפעול לחסלה. נוסף על כך, תקיפת מאגרי דלק ומזון של חמאס. אין סיבה להמתין עד שאלה יתכלו מעצמם. כך אפשר לקצר את אורך הנשימה של הארגון", הוא מסביר את הרציונל.
"פעולה חיונית נוספת היא השבתת האינטרנט ואמצעי התקשורת שבשימוש חמאס. אמצעים אלה משמשים את הארגון לשלוט בתמונת המצב, לשמר את משילותו על ידי העברת הנחיות סדורות לציבור וגם למהלכי תעמולה", הוא מתאר את נחיצות הפעולה. "דבר נוסף, מניעת הברחות לתחומי הרצועה. הדיווחים בתקשורת הישראלית על הברחות, גם של אמצעי לחימה, המתבצעות באמצעות רחפנים מסיני לנגב ומשם לעזה, מחייבים צעדים נמרצים, לרבות מעצרים של הגורמים המעורבים בכך מהצד הישראלי, כדי לבלום את התופעה. כמו כן יש לשים דגש על הרחבת אפשרויות היציאה מרצועת עזה לחו"ל לתושבים שמבקשים זאת, גם מתוך מטרה לקדם את יוזמת טראמפ, שעצם קיומה גורם לדאגה רבה בקרב חמאס".
המאכיל הוא השולט
סגן־אלוף במיל' עורך הדין מוריס הירש, מנהל מחלקה במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, ומומחה לדין הבין־לאומי ודיני מלחמה, מבקש לעשות הפרדה עקרונית בין העברת סיוע הומניטרי לבין אספקתו: "למדינת ישראל אין באמת חובה לספק סיוע הומניטרי", הוא פותח. "מדינת ישראל כמדינת ישראל לא חייבת בכך. הרי אלה שסוברים כביכול שזאת החובה שלנו טוענים שאנחנו הכובש, ושהכיבוש בעזה נמשך למרות ההתנתקות ולמרות כל המהלכים שנעשו. ואין לכך כל אחיזה משפטית", הוא מבהיר. "הכיבוש שהיה כביכול לפני 2005 בוודאי הסתיים ב־2005, ולא ניתן עוד להגדיר את ישראל ככובשת בעזה. כיבוש במונחים של הדין הבין־לאומי מחייב שליטה אפקטיבית, ולטעון שלמדינת ישראל הייתה שליטה אפקטיבית על עזה תחת שלטון חמאס, שאיפשר להם לבנות את כל מערך תת הקרקע ואת כל מערך הטילים, זה הרי מופרך".
וכיום, אחרי שצה"ל נוכח בעומק שטח הרצועה כמעט ברובו, זה מוגדר כיבוש?
"לא. זו לא שליטה בכל האזור. אנחנו עדיין נלחמים שם. השלב של הכיבוש בא אחרי שוך הקרבות. אנחנו עכשיו אוחזים ושולטים בשטח, אבל אנחנו רחוקים משלב של סיום הלחימה. לכן לא ניתן להגדיר את הנוכחות של צה"ל היום בשטח ככיבוש", הוא שב ומציין. "האם זה אומר שאנחנו לא צריכים לאפשר לאוכלוסייה האזרחית לקבל סיוע? קודם כול יש להבחין בין החובה של מדינת ישראל לספק את הסיוע לבין החובה שלה לאפשר העברת סיוע לאוכלוסייה האזרחית", הוא מסביר. "על מדינת ישראל מוטלת החובה לאפשר את העברת הסיוע, ודאי את הדברים הבסיסיים שנדרשים לצורך המשך קיום החיים. השאלה הגדולה היא מי מחלק את הסיוע, ופה זה השילוב בין העמדה המשפטית לבין העמדה הביטחונית. האם אנחנו מאפשרים לסיוע הזה לעבור כביכול לידיים של הארגונים הבין־לאומיים, שלמעשה זה לאפשר את העברת הסיוע לחמאס ושחמאס הוא זה שיחלק את הסיוע, או שאנחנו לוקחים אחריות על האירוע ומחלקים אותו בעצמנו", הוא מחדד. "זאת למעשה השאלה הגדולה".
המציאות בשטח, סובר עורך הדין הירש, הוכיחה מעל לכל ספק לאן עבר הסיוע במהלך המלחמה ואת הנזק הכבד שנגרם כתוצאה מכך. "מה שראינו ב־18 החודשים הראשונים של המלחמה זה כישלון טוטאלי בהקשר של הסיוע ההומניטרי. העברנו את הסיוע כביכול דרך הגורמים הבין־לאומיים, ומה שראינו זה את חמאס משתלט על הסיוע, מוכר אותו, מתעשר, מצליח להשתקם, לגייס חברים חדשים ולשלם משכורות למחבלים. זה היה פשוט כישלון אדיר", הוא פוסק. "ויש בקרב האוכלוסייה הפלשתינית בעזה, גם אם זה קשה לשמוע, אנשים שהם חפים מפשע וזקוקים לסיוע. הם לא משתתפים בלחימה, אולי רק מפאת גילם הצעיר או המבוגר, וזה גם לא אומר שהם לא תומכים בחמאס".
אם הם תומכים בחמאס, הם לא מוגדרים חלק מהאויב?
"אזרח בגרמניה למשל שתמך במפלגה הנאצית, לא אוטומטית התעורר צורך להכחיד אותו. אי אפשר לגזור את הגזרה השווה הזאת. התמיכה בחמאס היא ברורה והיא בפה מלא ובלב שלם, אבל הם עדיין אנשים שלא פועלים בצורה צבאית נגד מדינת ישראל, צבאית במובן הרחב שלה. בכל זאת, יש אנשים בעזה שלא נכנסים תחת ההגדרה של פעילות טרור. תמיד כשאני נשאל על ידי העיתונות הזרה למה אנחנו חוקרים עבירות כביכול של חיילי צה"ל, אני אומר להם שאנחנו לא חוקרים כדי לרצות אותם או כדי למנוע חקירות ומשפטים בהאג. אנחנו חוקרים כי זה המוסר שלנו. ולא, אנחנו לא רוצים במותם של אזרחים בלתי מעורבים".
איך מזהים את אותם בלתי מעורבים בין המחבלים?
"להבדיל ככל הניתן בין מחבלים לבין אזרחים זאת לא מטרה פשוטה בכלל, וצריך להבין איך עושים את זה. צה"ל הגדול יודע לעשות את זה, להבחין בין אויב לבין מי שפחות אויב ושם לדאוג לאספקת סיוע, שלא ישמש את חמאס ולא יעזור לו להמשך הלחימה".
האם בזמן שישראל עוצרת את המעבר לסיוע הומניטרי, היא עוברת על הדין הבין־לאומי?
"לא", הוא משיב נחרצות. "הסיוע ההומניטרי צריך להגיע כאשר יש באמת מחסור בשטח. מה שראינו בששת השבועות של הפסקת האש הוא שיש מלאים ברצועה. ההעברה של 4,200 משאיות מצרכים כל שבוע, זה אומר כמות אדירה של סחורות מכל הסוגים שנכנסה לעזה. צה"ל עוקב אחרי המלאים בעזה באופן די הדוק. כמובן לא צריך לאפשר שפע כזה בזמן מלחמה, אבל מנגד צריך למנוע הגעה למצב של הרעבה. ושוב, אנחנו ממש לא שם. צה"ל גם ממשיך לפעול ולוודא שאנחנו לא שם", הוא מדגיש. "אבל יכול להיות שיגיע שלב שבו צה"ל יגיד: להערכתנו נדרש בכל זאת להעביר סיוע מסוים אל האוכלוסייה בעזה, אבל כאן חייב הדרג המדיני לדרוש מצה"ל תוכנית פעולה שלפיה צה"ל ולא אף אחד אחר יחלק את הסיוע".
אולי האיום של טראמפ לפני כמה חודשים בנוגע לשחרור חטופים, שייפתחו שערי הגיהינום, כולל גם לחץ על האוכלוסייה על ידי הפסקת העברה של הסיוע ההומניטרי?
"זה נכון מאוד. הלחץ צריך להיות גם על האוכלוסייה. הרי אנחנו יודעים שראש הממשלה הציע פרס של חמישה מיליון דולר ומעבר לכל מקום בעולם לכל אדם שיחזיר חטוף - ואף אחד מהם לא הוציא אפילו חטוף אחד. זו חברה חולה בממדים שאנחנו לא מכירים מאז השואה".
אז למה אנחנו צריכים להיות צדיקים יותר מהאפיפיור ולדאוג להם?
"אנחנו צריכים להתעורר בבוקר שלמחרת המלחמה ולדעת שהאחים, האבות והילדים שלנו יכולים לחזור הביתה בלב שלם לדעת שהם פעלו במוסריות".
אתה מדבר על הדין הבין־לאומי?
"לא אכפת לי מהדין הבין־לאומי. הנפש שלנו כאומה היא מה שחשוב לי".
ולכן לשיטתך אנחנו צריכים לדאוג להעברת הסיוע?
"אנחנו צריכים להימנע ממצב שאנחנו מגיעים להרעבה של האוכלוסייה הבלתי מעורבת בלחימה".
אולי המוסר הוא דווקא לא לרחם על אכזרים?
"נכון. לא לרחם על אכזרים, אבל כן לוודא שאנחנו מבחינים בדיוק מי הוא האכזרי".
אבל אתה בעצמך אמרת שזו אומה חולה וכולם משתפים פעולה עם חמאס ולא החזירו אף חטוף.
"זה נכון. ברור שיש שם רוב עצום שאולי תומך בטבח ובחמאס, אבל יש גם אנשים שלא, ואנחנו צריכים להכיר בזה. ואנחנו צריכים לפעול ככל שאנחנו יכולים כדי למנוע פגיעה בנפש שלנו. הדין הבין־לאומי לא יודע להגדיר את המצבים האלה. נושא הרעבת אוכלוסייה מעולם לא נבחן. אלה דברים שמעלים עכשיו כדי להאשים את היהודי שמעז להתגונן בפני המתקפה הרצחנית הזאת. לכן בדין הבין־לאומי אני לא תולה יותר מדי תקוות. צריך למצוא את דרך הפעולה הנכונה כדי להגן על עצמנו וללחוץ על חמאס במקום הנכון. כך אני מבין גם את הצורך המשפטי וגם את הצורך הביטחוני. מה שאפשרנו עד עכשיו לחמאס על ידי הסיוע היה להמשיך ולשלוט ולהיתפס בעיני העזתים כמי שדואג להם ומאכיל אותם ומגן עליהם, ולא הצלחנו לעשות שום פעולה לחתור תחת ההבנה הזאת. ברגע שצה"ל הוא זה שיחלק את הסיוע, החיכוך עם האוכלוסייה העזתית יוביל גם לעוד מודיעין ולחיזוק השליטה, כי מי שמאכיל את האוכלוסייה נתפס גם כמי שדואג לה".