לקראת ימי הזיכרון והעצמאות בשנים האחרונות מתבקש הציבור הישראלי לצמצם שימוש בנפצים וזיקוקים על מנת שלא להעצים טראומות של לוחמים.
בראיון לערוץ 7 מתייחס רונן מאירוביץ', מומחה לטיפול בטראומה, לסוגיה וגם לשאלה אם לא ניתן לראות גם בסיפורי הקרבות והנופלים אירוע מעצים טראומות.
"אנחנו אחרי למעלה משנה וחצי של לחימה, ולא מדובר רק בלוחמים אלא בכלל תושבי ישראל שהיו חשופים לאזעקות, לירי טילים, לפיצוצים וקולות של מטוסים, וסף העצבים שלנו על סף פיצוץ", אומר רונן, ראש החטיבה לטיפול בתנועה ביה''ת - האגודה לטיפול באמצעות אומנויות, ומציין כי במציאות שכזו "התגובות שלנו לא תמיד מודעות. כשמשמיעים קולות של אזעקה ניתן לזהות אצל כל אחד דריכות. ההתניה של אזעקה היא או קפיאה במקום או ריצה כדי להתגונן, כך שצפירה אצל רבים היא מיד מעלה הקשר של אזעקה ושצריך למצוא מחסה. אלו תחושות שלא מגיעות מהמקום המודע".
במציאות שכזו מי שחי טראומה חווה תחושות קשות ובלתי רצוניות מגירויים חושיים שונים, בהם גם אגזוז שמרעיש או אקדח קפצונים. זו הסיבה שגם לקראת חג הפורים בתקופות רגישות מתפרסמת בקשה למתן את ההרעשות בחגיגות החג.
"זה מפעיל מערכת הפעלה חושית שעובדת בצורה לא חשיבתית. זה מוכוון הישרדות", אומר רונן ולשאלתנו מתאר את התחושות עבור מי שחווה טראומה ואירוע שכזה מציף במוחו "מערבולת של רגשות, בלבול, התקפי חרדה, רעידות, לחץ דם, בכי, התקף היסטריה", הוא אומר ומציין ילדים שגם הם חוו בשנה וחצי שחלפו קולות נפץ, אזעקות וכיוצא באלה, וגם אצלם הופעל מנגנון פנימי שכזה.
בהקשר זה של ילדים ממליץ רונן מאירוביץ' להורים: "אם ילד אומר שזה מפחיד אותו, לא לקחת אותו. אל תחשבו שהוא יתרגל. תנו ליומיים האלה לעבור".
שאלנו את רונן אודות השידורים בתקשורת סביב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שידורים המשחזרים קרבות, מתעדים רגשות שכול וכאב, כיצד נכון להתמודד איתם כאשר מדובר באדם הנושא עמו חוויות של פוסט טראומה, ורונן משיב שאכן נכון למנן את הצפיה, כל אדם יחליט לפי כוחותיו אם בכוחו לצפות או לא וכמה. אם למישהו סגירת התקשורת ביום הזה נראית כניתוק מהאתוס הישראלי, מזכיר רונן ש"האדם עם הפוסט טראומה כבר שילם את המחיר".
"אנשים צריכים להבין שטריגרים שמעוררים תגובות של רעד חרדה ודיכאון אינם מחויבים בכוח. אפשר לפתוח פעם בכמה שעות שידור של טקס נייטראלי כמו חידון התנ"ך", הוא אומר ולשאלתנו אודות השידורים והסרטים ביום הזיכרון לשואה, שידורים שמזכירים מטבע הדברים לתושבי עוטף עזה אירועים אותם חוו באופן אישי, כי גם הוא, כבן לניצולי שואה, אינו יכול לצפות בכל שידור ו"לא חייבים לראות הכול. אפשר לציין את היום באמצעים אחרים".
עוד הוא מתריע מהעדכונים ברשתות החברתיות "שבהן רואים את הדברים באופן הכי קשה, למה לעשות את זה? אנחנו יודעים על הקושי של אנשי זק"א וארגוני חסד דומים שזקוקים לטיפולים, אז למה לעשות את זה?", הוא שואל.
על דרך ההתמודדות עצמה אומר רונן כי אמנם הסכום שהוקצב לאנשי המילואים אינו גבוה במיוחד, אך נכון לנצל אותו ולהגיע לטיפולים. הוא עצמו מטפל באמצעות תנועה, תחום השייך לטיפול באומנויות ועל כך הוא מסביר: "אנשים לא תמיד יכולים לבטא במילים את מה שעבר עליהם, אז אפשר לבטא את הדברים בתנועה או באמנות כזו או אחרת".
"אני מפציר במי שקשה לו, לגשת לטיפול. אני גם קורא לשר הבריאות לתת לנו לגיטימציה ולהעביר בחוק את הטיפול באמנויות. מדובר בתואר שני אחרי שנתיים לימוד ושנה של סטאז', אנשי מקצוע מעולים שעברו הכשרות ויכולים לטפל. אנחנו צריכים ויכולים להשתקם", הוא אומר ומוסיף כי השיקום הכולל של האוכלוסיה הישראלית כולה יוכל להתחיל ולהתקיים במלואו רק לאחר שובם של כל החטופים.