אלמנת צה"ל, וחברת הכנסת לשעבר וחברת יד לבנים, שולי מועלם משוחחת עם ערוץ 7 על התרגשותה מהעובדה שהדליקה את אבוקת הזיכרון בטקס הפותח את אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שנערך השנה ביד לבנים בירושלים.
"אנחנו ביד לבנים בירושלים, באירוע שפותח את אירועי יום הזיכרון, ואני אזכה להדליק את אבוקת הזיכרון – 28 שנים וחודשיים אחרי שבעלי האהוב, סא"ל משה מועלם, נהרג באסון המסוקים", אומרת מועלם.
היא מוסיפה "במשך שנה וחצי אני מלווה בחרדת קודש מאות אלמנות ויתומים חדשים שמתחילים לצעוד בדרך של כאב, געגוע, תודה, תקווה, ובעיקר – בחירה בחיים ובטוב. האלמנות, היתומים, ההורים והאחים ממלחמת חרבות ברזל ומהאסון של השבעה באוקטובר – הם השראה גדולה מאוד עבור כולנו. אנחנו מתפללים כולנו, בעזרת השם, לשובם המהיר של כל החטופים והחטופות למשפחותיהם".
פגשתי כאן משפחות רבות שחלקן חוות את יום הזיכרון הראשון שלהן. איך מתמודדים עם זה?
"התחושה המרכזית שמלווה אותי מאז יום הזיכרון הראשון שלי היא תחושת חיבוק עצומה. עבורנו, המשפחות השכולות, הזיכרון הוא יומיומי. האהובים שלנו איתנו תמיד – הם מצפן שמוביל אותנו אל האור והטוב. ביום הזיכרון אנחנו חלק מהשלם – של החברה הישראלית, של מדינת ישראל, של עם ישראל – שכולם יחד נושאים את זיכרון האהובים שלנו".
נדמה שבשנה וחצי האחרונות, מאז תחילת המלחמה, כל יום הוא יום זיכרון.
"שנה וחצי של זיכרון וגעגוע. שוב ושוב אנחנו נפרדים מאנשים שהיו מקור להשראה – הנופלים, הפצועים, וגם משפחות החטופים שמובילות את כולנו בכוח לרוח גדולה מתוך הכאב אפשר לצמוח. להפוך אותו למנוע שמוביל אותנו להיות חברה טובה יותר, חברה מוסרית ומאוחדת".
למרות כל המלחמה והאסונות, היינו רוצים לראות את עם ישראל מאוחד וזה לא תמיד קורה.
"נכון, אם יש משהו שאני שומעת מכל המשפחות השכולות הוא חשיבות הביחד והאחדות. הביחד של השירות הצבאי המשותף. כשבעלי נהרג באסון המסוקים, בין 73 הנופלים היו יהודים, דרוזים, בדואים, קיבוצניקים, מתנחלים, עולים חדשים וותיקים – שיקוף של כל החברה הישראלית. רק כשנבין כמה כוח הביחד שלנו הוא גדול ומשמעותי, נוכל לקחת את הכאב ולהתקדם איתו – בדרך העולה אל האור והטוב".