עברנו שבוע גדוש אירועים, נאומים וטקסים. שוב ושוב התייצבו ראשי המדינה מאחורי דוכני הנאום, באירועי 77 שנות עצמאות, דיברו גבוהה-גבוהה אל "אזרחי ישראל היקרים", כשבטקסטים המוכרים שולבו הפעם משפטים צפויים על המלחמה, על החטופים, על הצורך באחדות, כי רק "יחד ננצח".
זה היה גם שבוע שבו נוספו חללים לרשימת הנופלים המתארכת ובו פרוזדור ירושלים עלה באש. החגיגות המסורתיות בוטלו או צומצמו, עצב היה נסוך על החג.
ובכל זאת, היתה בימים אלה הופעה אחת מרעננת, מחדשת, מבטיחה, נוסכת תקווה. שמה – אייל זמיר.
צריך היה אומץ רב, נועזות, אמונה בגודל השליחות, בתקופה הקשה ביותר בתולדות ישראל, כדי להיכנס לנעלי הרמטכ"ל ה-24. רב-אלוף זמיר, ששימש קודם לכן כמנכ"ל משרד הביטחון, הוכיח בשלושת חודשי כהונתו הראשונים, כי הוא המפקד הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון.
אמנם, עיקר המשימות הקריטיות לפניו, אבל כבר בהופעתו המרשימה במדים, בשטח ובמטכ"ל, בשפת הגוף הבוטחת שלו, באיפוקו, ברצינותו, וגם בנאומיו ביום הזיכרון וביום העצמאות, הישרה תחושה שיש על מי לסמוך.
צה"ל, היום יותר מתמיד, הוא קיר הברזל המגן על מדינת ישראל. וכדברי מפקדו, "עוגן של יציבות ולכידות, המאחד ומחבר בין כל חלקיה של החברה הישראלית, ניצב מעל ומחוץ לכל מחלוקת. צה"ל הוא תזכורת חיה לכך שיש לנו הרבה יותר מן המחבר מאשר המפריד. בתוך המדים האלה אין שמאל או ימין, אין מרכז או פריפריה, יש עם אחד, עם מטרה אחת, עם תקווה משותפת לביטחון, לערבות הדדית ושלו".
ואכן, משימתו החשובה של הרמטכ"ל זמיר היא למנוע גלישתה של הפוליטיקה הפרועה, המשסעת את העם ומשמחת את אויבינו, אל בין שורות המשרתים והלוחמים. "האחדות בינינו היא סוד כוחנו", אמר בטקס המצטיינים שנערך בבית הנשיא. ב
דבריו כיוון אל כל המחנות, ימין ושמאל, תומכי הממשלה ומתנגדיה, בלי שהוא עצמו אינו נוקט כמובן עמדה, אבל בידיעה שהשסעים מקשיחים את לב האויב האכזרי. כתוצאה מכך מקשים עוד יותר את הלחימה בו.
ועוד נושא שלקח על עצמו הרמטכ"ל זמיר לטפל בו – ועוד לא דיברנו על הלחימה וההכרעה – זהו גיוס חרדים לשורות הצבא.
בשפתו המתונה אמר, כי הפסוק "כל ישראל ערבים לזה" מבטא לא רק "אחראיות הדדית אלא גם שותפות עמוקה בגורל מדינת ישראל. הרעיון הזה הוא תנאי לקיומה ולחוסנה ואין מי שפטור מכך, לא יחידים, לא קבוצות ולא שבטים. 'כולנו ערבים זה לזה' זהו הציווי התנ"כי, כולנו מתגייסים, כולנו נלחמים ביחד וכולנו מקריבים ביחד. למען המדינה ולעתיד טוב יותר". צווים כבר נשלחו להם.
הרמטכ"ל החדש נוסך בנו תחושת ביטחון. עם זאת, על תחושה זו לעמוד במבחן המעשי של השגת תוצאות המערכה המתמשכת. "מעשינו הם שידברו", אמר.
"עוד ניצבים בפנינו אתגרים: בראשם השבת אחינו ואחיותינו החטופים, להכריע את חמאס, להשיב את המפונים לבתיהם, ולבסס מציאות ביטחונית יציבה ובטוחה לדורות. הריבונות והעצמאות שלנו לא ניתנו לנו במתנה. הן ניקנו בדם ובמאבק, והן מחייבות אותנו להגן עליהן בכל מחיר... נפעיל את כל העוצמה שבידינו, נגביר את קצב הפעולה ואת עוצמתה. אם נידרש לכך, נעשה זאת בקרוב, בנחישות בצדקת דרכנו".
החגיגות הנוגות מאחורינו – עיקר המערכה לפנינו. צה"ל בפיקודו של רב-אלוף זמיר יוצא להשלמת המשימות שלא הושגו בשנה וחצי של הקזת דם לוחמינו. לא עוד דישדוש, לא עוד כיבוש יעדים ונסיגה מהם, לא עוד התחשבות באויב, לא עוד התנצלות בפני לאומים שאננים ובפני רפי רוח בתוכנו.
אחרי שרב-אלוף זמיר נשא דברים מרוממי נפש ומגבירי מוראל, במדי ייצוג מעומלנים ומגוהצים, אנו סומכים על צה"ל, צבא ההתקפה לישראל, בפיקודו של הרמטכ"ל הנחוש, שאכן יפעל במלוא העוצמה להוציא אל הפועל, בפרק זמן קצר, את הנאמר בטקסים – לנצח בארוכה שבמלחמותינו, לסיים את סאגת החטופים. והחשוב מכל – שהבנים הלוחמים, המסורים והגיבורים, ישובו בשלום לבתיהם, בגמר משימתם העילאית.
כולנו תקווה שביום העצמאות הבא, 78 שנה למדינת ישראל, נשמע את הרמטכ"ל זמיר מכריז, כי הושגו כל מטרות "חרבות ברזל": 59 השבויים הוחזרו, החיים לחיק משפחותיהם והחללים לקבר ישראל, חמאס הובס סופית, החזבאללה הוכרע, איראן הוכתה במבצע משולב אמריקני-ישראלי, תימן שוטחה.
ואולי גם נשמע בשורות מפי ראש הממשלה: מו"מ לשלום נפתח בין ישראל ללבנון ובין ישראל לערב הסעודית, ישובי העוטף והצפון משתקמים, וצה"ל חזר לשיגרת פעילות ואמונים של ימי רגיעה.