לפני כעשרה ימים מדינת ישראל יחד עם יהודים רבים ברחבי העולם עצרה מלכת כדי לכבד את זכרם של ששת מיליוני היהודים שנרצחו בידי הגרמנים ועוזריהם בשואה.
לאחר השמדת יהדות אירופה, העולם היהודי נשבע: "לעולם לא עוד". מתוך מחוייבות לעמוד על המשמר מול גילויים מודרניים של אנטישמיות רצחנית.
באופן מעוות, השואה, זיכרונה, ודימוייה, הפכו כיום לאחד מכלי הנשק המסוכנים והכואבים ביותר כנגד העם היהודי ומדינת ישראל. למעשה, בעוד שאת הכחשת השואה אפשר למצוא בעיקר בשוליים הפוליטיים, על התופעה הערמומית של "היפוך שואה" אין כל טאבו. היפוך שואה ממסגר את היהודים בני זמננו כנאצים החדשים, כשמדינת ישראל משמשת "רייך שלישי" חדש המבצע רצח עם בפלסטינים. התופעה כל כך נפוצה עד שהיא נכללה בהגדרת העבודה של אנטישמיות שניסחה הברית הבין-לאומית לזיכרון השואה (ה-IHRA).
ההשוואה בין ישראל לגרמניה הנאצית לא נעשית בתמימות. מכיוון שהנאצים הפכו לסמל הרוע בעידן שאחרי מלחמת העולם השנייה, ההשוואה הזו היא מאותה משפחה של הכפשות קתוליות בימי הביניים, שהשוו את היהודים לכל מה ששטני ודמוני. בשכתוב המעוות הזה, הפלסטינים וארגוני טרור איסלמיסטיים הופכים לפרטיזנים יהודים, וכך תקיפותיהם נגד יהודים מולבנים ומוצדקים. ההיפוך גם בונה את התשתית ללגיטימציה של רצח ישראלים, שנתפסים כרוצחי עם מרושעים, ומצדיק את ההדרה של יהודים ("נאצים") מקבוצות פוליטיות וחברתיות, כביכול על בסיס עקרונות של צדק חברתי או מלחמה בגזענות.
האשמות היפוך של רצח עם מסוג זה לא חדשות – הן היו מאפיין קבוע של רטוריקה נאצית נגד היהודים. יוזף גבלס טען בחוברת שיצאה בשנת 1942 שגרמניה עוסקת בהגנה עצמית: "מי עדיף שימות, הגרמנים או היהודים?..אתם יודעים היטב מה האויב והיריב הנצחי מתכנן עבורכם. רק כלי אחד יצלח נגד תכניות ההשמדה שלו".
גם בתקופת רצח העם ברואנדה, מנהיגים של בני ההוטו הזהירו את תומכיהם שבני הטוטסי מתכננים למעשה לרצוח אותם.
חוקרות האנטישמיות איזבלה טברובסקי ולסלי קלאף הדגימו במחקריהם שעלילת הדם בדבר רצח עם שמבצעים יהודים מאפיינת את האנטישמיות המודרנית מזה זמן מה. כבר בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים, ברית המועצות קידמה והפיצה את ההאשמה שהיהודים מבצעים רצח עם בפלסטינים. בעקבות מלחמת ששת הימים, ברית המועצות ו"מומחי הציונות" שלה הפיקו בשצף קצף מאות ספרים וכתבות המאשימים את הציונים בכך ששיתפו פעולה עם הנאצים ואף עלו עליהם באכזריותם. בשנת 1977 למשל, עיתון סובייטי שכוון לקהל בבריטניה, "השבועון הסובייטי", טען שהישראלים הם "יורשים נאים לסוציאל-נציונליזם של היטלר". ידוע ומפורסם שראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס כתב את עבודת הדוקטורט שלו על "הקשרים החשאיים בין הנאציזם לציונות" תחת חסות סובייטית.
למרבה האירוניה, היפוך השואה הגיע לשיא הלגיטימיות הציבורית שלו דווקא אחרי הטבח הג'נוסיידי שביצע החמאס ב-7 באוקטובר. למרות האנטישמיות מוכוונת ההשמדה של חמאס, והוראותיו הברורות של הארגון "להרוג כמה שיותר יהודים" במתקפה הרצחנית, האשמת רצח העם התהפכה במהירות נגד ישראל. שבועות ספורים אחרי הטבח, דרום אפריקה פנתה לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ה-ICJ) בהאשמת רצח עם שמבצעת ישראל בעזה. העיתוי לא היה מקרי. כפי שהמכון לחקר אנטישמיות גלובלית ומדיניות (ISGAP) גילה בדוח שהתפרסם לאחרונה, משלחת של חמאס ביקרה בקייפטאון בדצמבר 2023 כדי לדון עם נציגים ממפלגת השלטון בדרום אפריקה. הדוח גם עוקב אחר האשמות לפיהן אירן וקטאר, התומכים העיקריים של חמאס, מממנים את התיק ב- ICJ.
היפוך השואה ורצח עם משמש כמגן רטורי עבור אנטישמים רוצחי עם, וככלי נשק נגד קהילות יהודיות והמדינה היהודית. ביולי 2024, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן אמר: "נתניהו הגיע לממדים שהיו גורמים להיטלר לקנא בשיטות רצח העם שלו". נשיא תוניסיה קייס סעיד דחה טענות בדבר אנטישמיות בתוניסיה והאשים את היהודים בכך שהם משלמים רעה תחת טובת הצלת יהודי תוניס ברצח עם של הפלסטינים. נשיא ברזיל לולה דה-סילבה אמר שמה שקורה ברצועת עזה עם הפלסטינים לא קרה בכל ההיסטוריה מלבד פעם אחת, "כשהיטלר החליט להרוג את היהודים".
ההשמצה בדבר רצח עם מסכנת חיי יהודים מסביב לעולם. בטורונטו, מוסדות קהילה יהודיים ובתי כנסת הושחתו שוב ושוב בכתובות גרפיטי של "רצח עם". בפיטסבורג, המרססים האשימו את חב"ד ב"מימון רצח עם" במרחק הליכה מבית הכנסת עץ החיים, שהיה קרבן לטבח ניאו-נאצי בשנת 2018. מעשי השחתה דומים מתרחשים באופן תדיר בניו ג'רזי, בפנסלבניה, בברצלונה ובאמסטרדם. יהודים המשמיעים התרעות נדחים בבוז כתומכים ברצח עם.
שמונה עשורים לאחר השואה, אנו עדים לקמפיין בקנה מידה עולמי, שמנסה לזהות את היהודים עם הרוצחים ולא עם הקרבנות.
הכותב הוא חוקר משפט בינלאומי בפורום קהלת