ברוך אתה ה', שהחיינו וקיימנו והביאנו לזמן הזה!
ב-22.2.25 קיבלתי נס גלוי, עומר ונקרט הבן שלי ניצח את השבי והוחזר הביתה!
הוא יצא משבייה לאורה, מאפילה לגאולה.
במשך 505 ימים עומר היה בתוך מנהרה צרה, אפילה, בתנאים מחפירים שקשה מאוד לתאר.
את סיפור השבי אתם מכירים ושמעתם רבות. עומר החזיק את התקווה והאמונה שהוא יוצא מהשבי, זה מה שהחזיק אותו שם ימים ארוכים, תקופה ממושכת עומר היה לבד במנהרה ללא איש, ממש לבד, מלבד אוכל שהיו מכניסים לו לא פגש אף אחד.
זאת התקופה המורכבת ביותר בשבי, סיטואציה קשה במיוחד, התמודדות והסתכלות פנימית על האדם, על עצמו והתכנסות פנימית.
לאחר כ 250 יום עברו אליו למנהרה 3 חטופים נוספים. החיבור בינהם נוצר מהר מאוד ויצר את הכוח המשותף שלהם לשרוד ולשמור אחד על השני. שיחות רבות, שיתוף של זכרונות, היכרות מיוחדת במצב אקוטי, שירים שאוהבים, מאכלים שחולמים, תכנון טיול יחד ותמיכה משותפת.
עומר הצטרף למאבק להשבת 58 חטופים בני משפחה, אחים שלנו, בני משפחתנו בינהם גיא גלבוע דלאל ואביתר דוד ששהו איתו יחד כ-250 יום.
סגירת המעגל עבורנו תהיה שכל החטופים בבית. זה הנצחון המוחלט, הנצחון של הרוח, הנצחון של העם. המשימה הלאומית היא השבת כל 58 החטופים. חייבים להבין את גודל השעה וזה זמן חטופים עכשיו.
כל העם עובר תקופה מסובכת ומורכבת מאין כמוה, אין לזה סימוכין בהיסטוריה של עם ישראל וגם לא בכתובים. אנחנו עם הנצח וכוחנו הוא עצום יחדיו.
אני רוצה לדבר על סולידריות, סולידריות היא אינה מילה זה מעשה וביחד נצליח, נתמוך אחד בשני, נקשיב אחד לשני נגיע להבנות, המשותף ביננו גדול יותר מהמחלוקת.
במהלך המאבק האישי שהפך למאבק לאומי, נפגשתי עם עשרות אלפי אנשים ברחבי הארץ, בכל מקום בישראל וגם בעולם לזעוק להשבתו של עומר וכל החטופים.
ללכת לבד אני אצליח להגיע מהר, ללכת ביחד אני אצליח להגיע רחוק.
גיליתי את העם המופלא שלנו מתכנס כולו ובכוחו יחד נתן לי את הכתף לעזרה, החיבוק התומך, התפילות הרבות, המפגשים הרבים, בצעדות, בזעקות, בכנסת וברחובות.
אני מודה - עליכם!
אנחנו עם אחד, ערבות הדדית, סולידריות חברתית.
אני כותב כאן כפרט, כאבא שזכה לגאולה אישית - הבן שלי ניצל ויצא לחרות.
במהלך המסע שלי להצילו שהפך לשליחות גדולה יותר, השליחות לאחוז בכלל ולבקש את עזרתם לטובת הפרט האישי שלי, לטובת הבן שלי.
גיליתי את הכוח שלנו ככוח מאוחד וחזק, את העוצמה של העם שלנו לטובת הגאולה שלנו.
מסיפוריו של עומר שמעתי על החברותא הכי מיוחדת, מחוייבת וערכית שנוצרה בינהם.
ביום שהודיעו על השחרור של עומר וטל, גיא ואביה הביעו שמחה עבורם, למרות שהם נשארים בתוך התופת, זה סמליות של אהבת אדם.
הכותב הוא אביו של עומר ששוחרר לאחר 505 ימים בשבי החמאס