השופט יצחק עמית החליט לאחרונה להחזיר לדיון את העתירה שהגיש פורום המשפחות הפלסטיניות והיהודיות, בנוגע לבקשתם להשתלב בתכנית גפ"ן של משרד החינוך – על אף שהשופט אברהם רובין, שדן בתיק, כבר פסל את עצמו.
העתירה נגעה לבקשת הפורום להעביר סדנאות במוסדות חינוך. השופט רובין, המכהן בבית המשפט המחוזי בירושלים, פסל עצמו רק לאחר שנחשף כי שניים מנציגי הפורום בדיון – מנהלי בתי ספר המזוהים עם השמאל הרדיקלי – הם מכרים אישיים שלו. האחד, מנהל בית הספר הניסויי בירושלים, מתגורר "דלת מול דלת" עם השופט רובין; השני, מנהל תיכון ליד האוניברסיטה, עומד בראש מוסד שבו למדה בתו של רובין, ואשתו מכהנת כחברה בוועד המנהל של אותו מוסד.
על אף שהשניים הופיעו בדיון, נרשמו בפרוטוקול כנציגי העותרים ואף ביקשו להשמיע את עמדתם – טען השופט רובין כי אינו יודע מאיזה צד הגיעו. למרות ניגוד העניינים הברור, המשיך לדון בתיק ופסק לטובת הפורום. רק לאחר עתירה נוספת באותן נסיבות, לצד שתי בקשות פסילה מטעם משפחות שכולות, משפחות חטופים ועמותת "בצלמו", הודיע לבסוף על פסילתו.
השופט עמית, לעומת זאת, החליט לבטל את הפסילה. לדבריו, מאחר שהמנהלים אינם עותרים פורמליים, והמשפחות השכולות אינן צד רשמי להליך – אין עילה לפסילה. עוד טען כי קבלת בקשות פסילה מסוג זה עלולה לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט.
אולם קריאת פרוטוקול הדיון מעלה תהיות קשות: כיצד ייתכן ששופט מכהן טוען שאינו מזהה נציגים שרשומים בבירור כעותרים? כיצד נמנע ממנו לשמוע את עמדת מכריו, אך ממשיך לדון בתיק? כיצד הוא מצהיר כי יטפל בעתירה "במהירות שיא" לנוכח מצוקת העותרים – תוך התעלמות ממראית פני הצדק?
במהלך הדיונים הוצגו ראיות לכך שבפורום חברות גם משפחות של מחבלים, וכי הפורום כולל את סיפורן כחלק מהנרטיב המשותף שהוא מציג. נטען כי אין לאפשר לגוף כזה גישה לתלמידי מערכת החינוך, נוכח ההשוואה המקוממת בין רוצחים לנרצחים. השופט רובין סירב להתייחס לטענה זו. כאשר הוצגה לעותרים שאלה ישירה: האם הם מגנים את הטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר – השופט עצמו עצר את הדיון וקבע: "אין צורך בכך".
את אמון הציבור לא מחזקים באמצעות הגנה פרוצדורלית על גופים המזוהים עם אג'נדה מסוימת. בהחלטתו זו, הוסיף השופט עמית חור נוסף לארנק האמון ההולך ומתרוקן של הציבור בבית המשפט.
גילוי נאות: הכותב ייצג את המשפחות ואת עמותת “בצלמו” בהליכים המשפטיים.
הכותב יו”ר “בצלמו”