מבחן זיני

מרגע פרסום הודעת ראש הממשלה על כוונתו למנות את האלוף דוד זיני למחליפו של ראש השב"כ היוצא רונן בר, סערו הרוחות. זיני, כך דווח, נפגש עם ראש הממשלה נתניהו לפגישה קצרה במכוניתו לפני כמה שבועות, שם הוצע לו התפקיד וסוכמו הדברים.

הרמטכ"ל רב אלוף אייל זמיר, שלא היה בסוד העניינים, זימן את האלוף זיני למחרת הפרסום (שישי) לשיחת בירור. לאחר אותה פגישה הודיע דובר צה"ל כי "הרמטכ"ל סיכם על פרישתו של האלוף משירות צבאי בימים הקרובים". דובר צה"ל אף הוסיף וציין כי "הרמטכ"ל מבהיר כי כל שיח של משרתי צה"ל עם דרג מדיני מחייב אישור רמטכ"ל!" (סימן הקריאה בהודעה המקורית, ר"ג). בהמשך ניסה דובר צה"ל להוריד מעט את גובה הלהבות שגררה הודעתו והבהיר: "לנוכח הפרסומים, נדגיש כי האלוף דוד זיני לא הודח מצה"ל. בשיחה הבוקר בין הרמטכ"ל לאלוף סוכם על פרישתו מצה"ל לאור סיכומו לתפקיד ראש השב"כ. האלוף זיני הוא קצין מוערך ועתיר זכויות", נכתב.

גם היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה מיהרה להביע את התנגדותה למהלך, בטענה כי פסיקת בג"ץ בנוגע לפיטוריו של ראש השב"כ היוצא בר קבעה שראש הממשלה נתניהו פעל תוך ניגוד עניינים בשל חקירת קטארגייט. מכאן, קבעה היועמ"שית, הוא מנוע מלעסוק בבחירת ראש שב"כ חדש, "עד לגיבוש הנחיות משפטיות שיבטיחו את תקינות ההליך", כלשונה. השבוע (שני) כבר שיגרה מיארה מכתב בהול לראש הממשלה, ובו הבהירה כי ההחלטה בעניין האלוף זיני פסולה ובלתי חוקית. עוד קבעה כי ראש הממשלה נתניהו מנוע מלעסוק במינוי ראש השב"כ הבא, וספק אם יהיה ניתן למנות את האלוף דוד זיני לתפקיד.

למכתב צורף מתווה משפטי מפורט שמורה לממשלה כיצד לנהוג בהליך המינוי. על המכתב חתום המשנה ליועצת, ד"ר גיל לימון. "על ראש הממשלה להימנע מלעסוק בכל דרך שהיא, בין ישירות ובין בעקיפין, במינויו של ראש השב"כ הבא או ממלא מקומו, למצער עד לסיום החקירות של הפרשות האמורות", קבע לימון, "במצב דברים זה, וכדי לאפשר את הרציפות התפקודית של השב"כ באופן המיטבי ומינוי ראש שב"כ בעת הזו, הפתרון המשפטי הוא העברת הסמכות לידי שר אחר, אשר יביא מועמד בפני הממשלה, שהיא הגורם הממנה". זאת ועוד: "על תהליך בחירת המועמד על ידי השר להתקיים מראשיתו, ללא דעה קדומה המבוססת על ההליך הפגום שניהל ראש הממשלה".

אלא שמכשול נוסף עומד בדרך למינוי, והוא הצורך באישור הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, שהעומד בראשה הוא השופט בדימוס אשר גרוניס. עוד קודם שהמינוי יגיע לשולחן הממשלה, הוועדה נדרשת לכנס את חבריה לבחינת כשירות המועמד לתפקיד ראש השב"כ. במצב הדברים כיום, ללא נציב שירות מדינה מכהן בפועל וללא חברת הוועדה פרופ' טליה איינהורן, שאינה יכולה לקחת חלק בדיון (בנה ישראל איינהורן קשור לחקירה בעניין קטארגייט), הוועדה תתקשה לעשות זאת.

"לוודא שהמינוי יוצא לפועל"

לאלוף דוד זיני, שעלה השבוע לכותרות, רקורד מרשים בשירותו הצבאי. הוא בן 51, נשוי לנעמי ואב ל־11 ילדים, תושב המושב קשת שברמת הגולן. זיני נולד בירושלים וגדל באשדוד, בן בכור במשפחה ובה עשרה ילדים. הוריו הם פנינה והרב יוסף זייני, רב בעיר אשדוד. דודו הוא הרב ד"ר אליהו רחמים זייני. הוא בוגר תלמוד תורה מורשה, הישיבה התיכונית חיספין, ישיבת שבי חברון והמכינה הקדם־צבאית קשת יהודה. זיני ייסד והיה מפקדה הראשון של חטיבת עוז, חטיבת הקומנדו, ולאורך עשרות שנות שירותו בצה"ל שימש בשלל תפקידים, מהם: קצין אג"ם של פיקוד המרכז, מפקד המרכז לאימונים באש במל"י (המרכז הלאומי לאימונים ביבשה בבסיס צאלים), מפקד חטיבת אלכסנדרוני, מפקד יחידת אגוז ומפקד גדוד 51 בגולני. בתפקידו האחרון בצבא שימש מפקד פיקוד ההכשרות והאימונים ומפקד הגיס המטכ"לי.

על התאמתו לתפקיד ועל היותו בעל חשיבה ביקורתית ונטולת שבלונות, מעיד אולי מסמך המלמד כי חצי שנה לפני 7 באוקטובר התריע זיני בפני ראשי הביטחון על הסכנה מעזה. לבקשת מפקד אוגדת עזה, ערך זיני בקרה על פעילות צה"ל לאורך גדר גבול עזה. במסמך שכתב במאי 2023, כחצי שנה לפני האסון, הצביע זיני על תרחישי קיצון שכללו חדירת מחבלים תחת הפתעה מודיעינית ועל המענה הנדרש בעבורם, ובסיכומו התריע מהקונספציה שנוצרה סביב הגדר. ב־7 באוקטובר, כשהתבררה הזוועה בדרום, מיהר זיני מביתו שברמת הגולן דרומה, נלחם יחד עם כוחות בשטח וחיסל חוליות מחבלים שחדרו מרצועת עזה לאזור קיבוץ מפלסים.

למרות תמימות הדעים על תרומתו המקצועית והערכית הרבה בצה"ל ועל היותו איש רב זכויות, עלתה השבוע ביקורת מצד גורמים מסוימים על מידת התאמתו לתפקיד ראש השב"כ, טענה על מינוי פוליטי ועוד. למרות זאת ולמרות כל הקשיים הניצבים בדרך, גורמים בממשלה מתעקשים להבהיר כי ראש הממשלה נחוש להשלים את המינוי. בינתיים הקולות הקוראים להשלים את המינוי הולכים וגוברים. שר התפוצות והמאבק באנטישמיות, השר עמיחי שיקלי, מביע את תמיכתו במועמדותו של האלוף דוד זיני לתפקיד ראש השב"כ. השר שיקלי משתף כי הוא מכיר את זיני מעת ששירת תחת פיקודו של זיני ביחידת אגוז. "הייתי מ"פ תחת פיקודו. אומנם ההיכרות היא לא היכרות עומק, אבל זו היכרות של מפקד ופקוד, ואני מאוד מעריך את האיש", הוא מציין בהערכה. "הוא לא מפקד פשוט, צריך לומר זאת. הוא מפקד מאוד תובעני ודורש מחייליו. הוא ישר כמו סרגל. מאוד חדור מטרה, חותר למגע, עם חשיבה יצירתית, ואני חושב גם שמה שמניע אותו זו תחושת שליחות ומחויבות עמוקה לציונות ולמדינת ישראל".

טענו שהוא 'משיחי'.

"אומרים משיחי, ואני חושב שבמידה רבה אמונה היא דבר מחזק ומעצים מאוד. זו לא תעודת עניות, אלא בדיוק להיפך".

האם לא היה טבעי יותר לבחור לתפקיד כזה את אחד הסגנים של בר, שמכיר את הארגון וצמח בתוכו?

"ממש לא. קשה לפטור את הסגן של רונן בר מאחריות למה שקרה ב־7 באוקטובר. בשב"כ, מי שאחראי על הפעלת הכוח הוא הסגן, ואנחנו יודעים שבמבחן התוצאה, במבחן העליון, בזמן אמת, למרות שהצוותים שנשלחו, צוותי טקילה, לחמו כמו אריות והרגו עשרות מחבלים, הארגון כארגון מבחינת האופן שבו הוא פעל לא הביא את התוצאה שמצופה ממנו ב־7 באוקטובר".

ולכן מה אתה חושב שצריך לעשות?

"אני חושב שנכון בעת הזאת להביא אדם שמגיע מבחוץ ויכול לאתגר גם את התפיסות הרווחות בצמרת הארגון וגם למקד את המערכת יותר. צריך לשים לב לנקודה מעניינת. בשב"כ יש חטיבה יהודית, מדובר בגוף ענק וחטיבה שאמונה על עזה, למרות שהיא יותר עבה מבחינת התקנים. ארגון השב"כ צריך לחזור להיות ממוקד בסיכול, במודיעין, צריך להיות ממוקד במה שקורה בעזה ובג'נין, ולא להתפזר כפי שהוא התפזר בתקופת רונן בר לארגון שעוסק בדיפלומטיה ובשמירה על הדמוקרטיה ובכל מיני דברים שאני חושב שהסיטו אותו ממשימת הליבה שלו, בצורה שבסופו של דבר הביאה אותו ברגע המבחן לכישלון החמור בתולדותיו".

למעשה לדבריך דווקא מועמד מחוץ למערכת, מחוץ לארגון, ולא אחד שהוא חלק מהמיליה, זה יתרון ולא חיסרון.

"נכון מאוד. גם כשרואים מועמד מבחוץ, כמו למשל האלוף במיל' אלי שרביט, מפקד זרוע הים לשעבר, שהיה מועמד, צריך להבין שמי שמגיע מהיבשה - החיבור שלו לנעשה בעזה וביהודה ושומרון הוא לאין ערוך יותר עמוק ממי שמגיע לדוגמה מחיל הים. זיני הוביל אין־סוף פעולות בעזה וביהודה ושומרון. מרביתן בעבודה משותפת עם שירות הביטחון הכללי, מרביתן אם לא כולן. זה לא אדם שלא יודע על מה מדובר והוא בעל כישורים שיכול ללמוד ולהתמקצע. הוא אלוף במטה הכללי עם עשרות שנים בצבא, בשום אופן לא מדובר במפקד צעיר".

אבל למרות איך שאתה מתאר אותו, כבעל ניסיון רב בצבא ואיש בעל כישורים, נראה עכשיו שהמכשולים בדרך למינוי הם גדולים.

"קודם כול צריך לומר שמה שמפריע למי שמתנגד לו זו השקפת עולמו, לא שום דבר אחר", מאשים שיקלי, "אפשר מסביב לפזר כל מיני טענות מקושקשות. אבל מה שמפריע הוא שמדובר באדם מאמין, שגם ידוע כאדם בעל השקפה ניצית, מתוך העמדות שהשמיע בדיונים השונים. אני חושב שהדבר הזה הוא מה שמפריע ליצחק עמית ולגברת מיארה. והם יעשו הכול כדי לא לאפשר לו לקבל את התפקיד".

אז מה אתה בעצם מציע לממשלה ולראש הממשלה לעשות?

"צריך לוודא שהמינוי של דוד זיני יוצא לפועל, ויהי מה".

גם במחיר של הליכה נגד הייעוץ המשפטי? ואולי הגעה לבג"ץ?

"אני חושב שאנחנו חייבים ללכת נגד עמדת היועצת המשפטית לממשלה, כי היועצת כבר חצתה כל קו אדום אפשרי", מדגיש השר שיקלי, "היא עצמה שקועה בניגודי עניינים בכל מה שקשור לראשי השירות. גם לרונן בר וגם לנדב ארגמן. היא שיקרה בנושא הזה במצח נחושה. ארגמן הוא מבאי ביתה, הדבר הזה ידוע. וגם אם לא מדובר בקשר חברי מאוד קרוב ואישי שלה, עדיין אין חולק על כך שארגמן ובעלה הם חברים. למיטב ידיעתי גם יש מין פרלמנט כזה שמתכנס מעת לעת בביתם. יש קשר, והקשר הזה לא דווח, ואחרי שהוא לא דווח הוא מוצג באופן שהוא הרבה יותר מינורי ממה שהוא בפועל. אני חושב שהיא לא יכולה להיות זו שקובעת בנושאים האלה.

"בכלל, תפקיד היועץ הוא לא תפקיד של מקבל החלטות, הוא תפקיד של יועץ. כל הניסיון לבוא ולומר שכאילו בגלל שיונתן אוריך בתקופת המונדיאל נתן ייעוץ אז כעת אי אפשר למנות, מה זה קשור? מה קשור הסיפור של אוריך לסמכות ראש הממשלה למנות או לפטר ראש שב"כ? אין שום קשר בין הדברים האלה. ולכן צריך להמשיך עם זה עד המינוי הסופי של זיני".

באשר לפרסומים בדבר אנשי שב"כ המאיימים לפרוש במקרה שזיני ימונה לתפקיד, שקלי אומר שמצידו הם יכולים לפרוש. לדבריו, אם יפרשו אנשים כמו אלה שהתבטאו בוולגריות כלפי יהודים מיהודה ושומרון והורו להכניסם למעצר בלי ראיות, זו תהיה ברכה.

"זו השעה לזעוק ולא לשתוק"

בכיר השב"כ לשעבר שלום ארבל משוכנע אף הוא כי בעת הזאת מינויו של האלוף זיני לראשות השב"כ הוא המהלך הנכון: "עם סיום תפקידו של רונן בר האפשרות הראשונה היא למנות את אחד מסגניו, אבל הם כמובן מעורבים עד העצם באירועי 7 באוקטובר, ואני באופן אישי, אולי בשונה מחבריי האחרים, מלא פליאה עמוקה על אנשים שמכתירים לאחרונה את רונן בר כגיבור ישראל וקוראים לו להישאר בתפקידו. אני באמת משתומם", הוא מציין, "מבחינתי 7 באוקטובר הוא אסון ענק לעם ישראל עם מאות חללים ואלפי פצועים, והאשמה הכבדה והאחריות רובצות בענק לפתחו של השב"כ ושל רונן בר וסגניו ושל ראשי האגפים בארגון. לו אני הייתי השר הממנה, קרי ראש הממשלה, הייתי שולח הביתה את כולם תוך חודש".

כשאתה אומר כולם, למי אתה מתכוון?

"רונן בר, הסגנים שלו וראשי האגפים וכל מי שהיה מעורב בכשל הזה. כשדנו בנושא מבצעי וישב ראש אגף כזה או אחר, הוא היה אמור לדפוק על השולחן. צדיק אחד בסדום היה אמור לקום ולומר: לאן אתם הולכים? עיוורים שכמוכם".

אבל אולי זו חוכמה שלאחר מעשה?

"לא. מי אלה חמאס כבר היה ידוע מדצמבר 1987, מיום הקמתו. ידענו מהי כוונתו ולאן הוא חותר, וגם אם יכול להיות שבאותו רגע אין לחמאס אינטרס לפתוח במלחמה והוא מורתע, חובה עלינו כארגון להתכונן לכל תרחיש אפשרי".

אגב, לפי הפרסומים האלוף זיני העריך את הסכנה לפני 7 באוקטובר.

"נכון, כך לפחות לפי דברי ראש הממשלה, ואני מאמין שראש הממשלה לא יאמר דברים שאינם נכונים עד כדי כך", הוא מפטיר, "ולכן האפשרות הראשונה למינוי אחד מהסגנים לטעמי פסולה. האפשרות השנייה היא מינוי של בכיר מהשירות שפרש לפני 7 באוקטובר, כמעשה אייל זמיר - מועמד שמכיר את המערכת והוא איש מודיעין וערביסט. אבל המינוס שלו הוא שהוא בא מתוך המערכת עם שלל האינטריגות. יש אנשים שאוהבים אותו פחות ויש שיותר, ויש אנשים שמעריכים אותו פחות ויש שיותר, ובבואו לשקם את הארגון הוא יצטרך להתמודד עם דעות קדומות, עם תבניות ומוסכמות ועם אינטריגות ויחסים אישיים", מתאר ארבל את האתגרים במינוי איש שב"כ מתוך המערכת.

האפשרות הנוספת והעדיפה מכולם, אליבא דארבל, היא הבאת מועמד ראוי מחוץ לארגון. "האפשרות היא לבחור מועמד חיצוני כדוגמת האלוף זיני. האם זיני הוא ראוי? אין בכלל שאלה. כאלוף מכהן ועתיר קרבות, שפיקד על יחידות מובחרות והוא איש צבא ללא חת, אין בכלל שאלה על כך", הוא אומר בנחרצות, "זיני הוא מפקד בכיר עתיר ניסיון ואלוף בצה"ל, על כל המשתמע מכך. אני חושב שמה שהוא לא יודע, וכאן המינוס שלו, זה שהוא מבין מודיעין באופן שטחי, ושמעתי גם טענה שאולי הוא לא ניהל מערכות גדולות עתירות תקציב. אבל מנהל הוא מנהל הוא מנהל. ואם הוא היה מוכשר לשמש מנהל בהיותו מפקד אוגדה ובהיותו אלוף, והוא בעל כישורים, אז הוא ידע לנהל גם מערכת כזו", הוא פוסק.

"היתרון העצום של זיני הוא שהוא נקי. הוא מגיע לארגון צח כשלג, נטול פניות וללא שום עניין אישי כלפי מאן דהוא. הוא רואה נכוחה את הדברים. עמדה כזאת או אחרת לקידום בארגון - צריך כנראה שיהיו בצידה הוכחה, ראייה, עובדות, רקע ועומק. זה האיש וככה כנראה הוא יתנהל, בשונה מאדם שהוא מתוך הארגון, שאולי יקבל בקריצה או בהנהון של הסכמה דבר שחבר שלו, או הפקוד שלו, אומר לו".

זאת אומרת לשיטתך, העובדה שזיני לא צמח בתוך המערכת היא יתרון ולא חיסרון?

"מבחינתי זה יתרון. זה מוביל אותי לתפקוד השירות ב־7 באוקטובר. השירות ערך תחקירים על האירועים באותו יום ועסק במי התקשר ומי לא התקשר, ואני מבין שיש חלק חסוי שלא ידוע לציבור. אבל אני מאמין שחובתו וזכותו של הציבור לדעת לא רק את השאלות: איך ומי ומתי, מי התקשר למי ומתי. זה מבחינתי לא תחקיר", הוא קובל, "התחקיר צריך לענות על שאלת עומק אחת, והיא: למה. למה הגענו למקום הזה, למה ארגונית־תרבותית הגענו לכשלים החמורים האלה. אני לא ראיתי עדיין תשובות לכך, וככל שאני מכיר את הארגון יש בהחלט תשובות לשאלות האלה.

"יש בעיה תרבותית בארגון שהוא לא השכיל לתת עליה מענה, כי הוא היה שבוי בהנחת העבודה שאם משימה היא קשה ונראית בלתי אפשרית - אז נהנה מחמת הספק. לארגון מודיעין אסור לחשוב בצורה כזאת. הוא חייב לחשוב חשיבה יצירתית איך פותרים את בעיית המודיעין ברצועת עזה בכל תסריט, גם מול חמאס, כמה שזה קשה, כך או אחרת להגיש תוכניות יצירתיות", קובע ארבל, "לא להתקבע, לחשוב, להפוך כל אבן ולהביא מודיעין מרצועת עזה. אין מצב שלא מביאים מודיעין. זה שמישהו עשה לעצמו הנחה ואמר 'האתגר קשה אז יבינו אותי' - מכאן האסון. שירות הביטחון הכללי אולי לא שם לעצמו כהנחת עבודה מה עליו לעשות בתרחיש של 7 באוקטובר".

לביקורת הנוקבת שלך יש עוד שותפים בארגון? אתה שומע את זה עולה בקרב חבריך?

"כן. אבל לצערי הם מעטים מאוד. כגמלאי של השירות אני נושא איתי, כמאמר השיר, את צער השתיקה. אסור לשתוק, ולכן היום אני מדבר. עם ישראל אל מול עיניי. אני נושא עיניי אל מאות גמלאי השירות, שחלקם אגב מתוך הציונות הדתית ומצביעי ימין, ששותקים. למה אתם לא קמים?", הוא תוהה, "אני מבין שיש משהו בדי־אן־איי ובתרבות השב"כית שלא לדבר ולא להיחשף לתקשורת. אלה אנשים שבדרך כלל נחבאים אל הכלים ואולי חשים מידה מסוימת של לויאליות לארגון. אבל נראה לי שמישהו כאן איבד את המצפן המוסרי, כי הלויאליות מבחינתי היא לעם ישראל ולא לארגון. אין לי שום דבר אישי כלפי רונן בר, אני לא כועס עליו, הוא לא פגע בי. אין לי שום דבר כלפי הסגנים, שאני מכיר אותם בכינוי אולי, אבל לא עבדתי איתם. יש כאן אירוע מול עם ישראל. אני חושב שזו השעה לזעוק ולא לשתוק".

פורסמו השבוע איומים של כמה אנשי שב"כ שיפרשו במידה והאלוף זיני ימונה.

"אני חושב שהם צריכים להיות מודחים מהארגון עוד היום. הם צריכים להיות מורחקים מהארגון עם שימוע בשביל הפרוטוקול, כי אוי ואבוי לעמדה פוליטית בתוך הארגון. יש ריבון שקוראים לו עם ישראל, והוא בחר את נציגיו, ואני מקווה שבמלכות - וזה בלי קשר בכלל למה שאני מצביע בבחירות, אם אני מצביע נתניהו או לא, כי זה בכלל לא רלוונטי - יש ראש ממשלה והוא שלנו. עם ישראל בוחר את נציגיו לכנסת, ואם מחרתיים בבחירות יאיר לפיד ייבחר לראשות הממשלה, אני אגיד שהוא ראש הממשלה שלי, כי זה מה שעם ישראל החליט. עלינו לכבד את המלכות. זה הריבון וזו המתכונת הדמוקרטית, ואוי לו לארגון שתחלחל לתוכו הפוליטיקה".

ארבל מבקש לציין כי הוא מביע את עמדתו מתוך אחריות לאומית: "בתוך עמי אני יושב. לאור המגוון הרחב של הדעות והשקפות בתוך משפחתי אני חשוף לאג'נדות ולטיעונים השונים. אני מכיר את הטיעונים של הציבור החילוני, הדתי־לאומי והחרדי, אני מכיר את הטיעונים מימין ומשמאל ואני משקלל את הדברים לטובת עם ישראל. אני לא מישהו שחי בפינת אבן גבירול ורואה רק שמאל מול העיניים שלו או רק ימין. טובת הציבור בישראל עומדת לנגד עיניי, ולכן אני בוחר היום להשמיע את קולי ברבים".