לא חזון אחרית הימים

ימי השובבי"ם (ראשי התיבות של פרשיות שמות-וארא-בא-בשלח-יתרו-משפטים) התקבלו בעם ישראל כימים של ריסון עצמי, יותר משאר ימות השנה.

שעבוד מצרים שמתואר בפרשיות הללו מבטא שיעבוד ל(מ)יצרים שנדמים בתחילה כפיתוי קוסם. חז"ל מתארים שבתחילת השעבוד בא פרעה בעצמו לעבודה והציע לישראל במתק שפתים להצטרף אליו; זוהי ה"שובבות" של היצר הרע – שיווק עצמי כמשהו חמוד ואז הוא טורף אותך. בימי השובב"ים אנו עובדים על עצמנו לא להתפתות לסיפוקים רגשיים בניגוד לאמת ארוכת הטווח.

הסכם הכניעה לחמאס משווק כהסכם "שובב" ולא מזיק יותר מידי – אבל כולנו יודעים שהוא עלול להסתיים בנהרות דם כמו עסקאות שליט, ההתנתקות ואוסלו. נכון, עכשיו יש תמונות מרגשות של חלק (!) מהחטופים שחוזרים ואולי יהיו גם מספר שבועות שלא יהרגו חיילים בעזה אבל כדאי לה לשמחה להיות מבוקרת. אנחנו נצמח למרות הכניעה לטרור, אולם יהיה לכך תג מחיר.

אנו שמחים על כל חטוף וחטופה ששבים לעם ישראל אולם לא כדאי להצטרף לצהלה התקשורתית של "חזון אחרית הימים שהתגשם", כי זהו לא חזון אחרית הימים, זהו עוד שלב מורכב בדרך.

הרע יעבור, הטוב יתגבר, בעזרת ה'.